פרק ראשון מבוא: האומנם אנטישמיות?

בכתובים מצריים בשנות השמונים נושבת הרוח הרעה של אנטישמיות — זוהי תחושתו הראשונית והספונטאנית של המעלעל בעיתונות המצרית או המעביר מבטו על כותרות הספרים המוצגים בדוכני המכירה על מדרכות קהיר . הדמויות המייצגות את ישראל בקריקטורות הפוליטיות הן מעוקלות אף וגב , דלילות זקן , וכיפה או מגבעת לראשן — זכרים מימי השטירמר . כותרות ירחונים קוראות לחיסול המדינה היהודית , וספרים שבים ועוסקים בבגידתם של היהודים בנביא מוחמד . עלילת דמשק חיה בניסוחיה הקלאסיים עם מידה של חלחלה והטחת אשמה המשביחה את מרחק הזמן ה'היסטורי' כביכול . גלגולים חדישים של העלילה המיוחסים לעת הנוכחית או של האשמות נוסח 'הרעלת בארות' — כגון הברחת אופיום מעורב באבקת גולגלות טחונות למצרים — מגלים אותה כדימוי קיים ועומד של התנהגות יהודית ולא רק הזכרה של מאורע חד פעמי . ה'פרוטוקולים של זקני ציון , ' ספר הספרים של תורת המזימה הרמונית הבינלאומית של היהודים , מתורגמים , מופצים ומוזכרים כמסמך אמין ובר ציטוט , ורישומם ניכר גם בפרשנויות לאירועים עכשוויים — השתלטות על הכלכלה , על כלי התקשורת , חבלה במידות ובערכים , חתירה לערעור הסדר החברתי והפו...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי