געגועים ל"עולם הגדול והנאור"

ב " משירי ארץ אהבתי" ליטא המכורה היא מקום שבו "שבץה ןמים אביב בשנה / וס ? ריר וגשמים כל היתר " ( א . ( 199 בגיל שמונה עשרה וחצי כתבה ביומנה : "מאה ושישים יום בשנה יורד גשם בליטא " , 115 . 11 . 1929 ) וכאן - ללא התרפקות נוסטלגית , אלא בנימת שיממון , ומרה שחורה שהגשם משרה בשירי ה " ספלין" של בודלר . ביומנה ובמכתביה מתקופת הנעורים קובנה מצטיירת כמקום פרובינציאלי , זעיר בורגני , מחניק , משעמם , שנוא , מתועב , "עיר מזוהמה ואפורה , " "ביצה " ( יומן , . ( 10 . 9 . 1929 בשנת לימודיה האחרונה בגימנסיון הייתה יושבת בשיעורים , מביטה במפת אירופה התלויה על קיר הכיתה וחושבת "לנסוע , לנסוע " ( יומן , . ( 29 . 11 . 1927 היא חלמה לנסוע למערב אירופה - לצרפת , לגרמניה , לאיטליה - ארצות הספרות והתרבות האירופית הגבוהה . היא קיוותה למצוא שם גם , ואפילו "בעיקר , " סביבה אנושית תרבותית יותר : "יש לי רצון לנסוע מקובנה לאיזו עיר גדולה יותר , לראות תמונות של ציירים ידועים , והעיקר - אנשים אחרים . [ ... ] קשה לי מאוד להאמין שאין בעולם סוג אחר של אנשים " ( יומן , . ( 9 . 11 . 1925 בריאיון לגלי צה " ל סיפרה : החברה ...  אל הספר