מהאם קיבלה לאה גולדברג בימי ילדותה את הרגישות וההערכה ל"טעם טוב . " היא ייחסה טעם טוב לבני אדם אצילים , מעודנים , מאופקים , בעלי תרבות אירופית גבוהה ורחבי אופקים . הטעם הטוב של האם היה ניגודה של האווירה המהפכנית , הצעקנית , הפרועה , המפחידה , שסחפה את הפוליטיקה , את התרבות ואת האמנות בילדותה ובנעוריה . היא גם הייתה היפוכה של צרות אופקים קרתנית , דתית , אידיאולוגית או לאומית . לאורך כל חייה לא היה דבר שלאה גולדברג סלדה ממנו וגינתה אותו יותר מ " חוסר טעם , " שפירושו בפיה היה התנהגות זולה , המונית , ראוותנית , רגשנית , צעקנית , קטנונית ; חשיבה שטחית , מוגבלת , חסרת אחריות , עצלה ומרושלת , וגם התבטאות במליצות נבובות . היא סלדה לא רק ממה שלא נראה לה אסתטי , אלא גם ובעיקר מהתנהגות או התבטאות שנראתה לה זולה , גסה , ראוותנית , מופרזת . בגיל שש עשרה כתבה ביומן : "איני אוהבת אנשים אשר מדגישים את האוריגינליות שלהם ועוד מפריזים על המידה" . ( 24 . 12 . 1927 ) "טעם טוב" היה בעיניה תכונה המייחדת אנשים אצילים , עדינים , אנינים , חכמים , בעלי רגישות מוסרית , יודעי חוש מידה , רחבי אופקים , לא אנוכיים , ...
אל הספר