למרות ריבוי המשמעויות של החיבור , ישנו גרעין המשותף לכל הגישות הללו . גרעין זה מאפיין את התמורה הדתית שניסה הרמב " ם לחולל בפרשנות המחודשת שהציע למסורת היהודית והוא כולל שלושה מרכיבים מרכזיים . המרכיב הראשון הוא העתקתה של זירת המאבק באלילות מן הייצוג הפלסטי החיצוני אל הייצוג המנטלי הפנימי . המלחמה בעבודה הזרה חודשה משום שהבעיה הדתית העמוקה של המאמין הייתה האנשת האל ולא עבודת הצלמים , התמונות והפסלים . החזית החדשה הזאת חייבה לגבש יחס שונה אל השפה הדתית , שהיא המקור המרכזי ליצירת הדימוי הפנימי המואנש . את השפה הדתית יש לקרוא כסמל או כאלגוריה , כדי להתגבר על הדימוי הפסול של האל העלול להיווצר בעקבות הבנה מילולית שלה . כמו כן , המעבר אל הדימוי הפנימי שילב בתחום הפולחן מרכיב הכרחי של אמונה . אדם יכול לדקדק בקלה כבחמורה ועדיין להיות גרוע מעובדי עבודה זרה אם יש בתודעתו דימוי מואנש של האלוהות בשעה שהוא מקיים את המצוות . אדם כזה עובד למעשה דמות נעלה של האנושות ולא את האל . מרכיב זה של התמורה הדתית שחולל הרמב " ם קשור גם בהחדרת תודעה דתית של שוליות האדם אל היקום . האנשת האל צומחת בין היתר על בסיס...
אל הספר