ב " מורה הנבוכים " הועמדה שאלת קדמות העולם או חידושו כבעיה המטפיסית המרכזית והקשה ביותר שבפניה ניצבה ההגות היהודית בימי הביניים . השאלה אם העולם נברא בנקודת זמן מסוימת או שהוא היה קיים תמיד הפכה שאלה מרכזית לא בגלל תולדות העולם אלא בגלל השלכותיה העמוקות על תפיסת האלוהות . רעיון הבריאה המסורתי מניח שבנקודת זמן מסוימת התעורר באל הרצון לברוא את העולם , ומכוח רצונו נברא היקום יש מאין . מנקודת המבט הפילוסופית האריסטוטלית , ייחוס רצון לאלוהים יש בו קושי משום שהוא פוגע בשלמותו . הדבר השלם אינו זקוק למאומה , ועל כן אינו חפץ בכלום . ייחוס רצון לאלוהות מניח לכאורה שאלוהים היה חסר דבר מה . כמו כן , התעוררות הרצון מחייבת שינוי באלוהות , יציאה מן הכוח אל הפועל , אבל הדבר השלם אינו משתנה והוא יציב וקבוע - מניע בלתי מונע . זאת ועוד , אם העולם נברא מכוח רצונו של האל , אי אפשר לטעון שהאל הוא הסיבה הראשונה בשרשרת הסיבות , משום שהיה גורם שהניע את רצונו והוא המניע הראשון . לפיכך גרס אריסטו שהעולם היה קיים מאז ומתמיד , ויחסו של האל אל העולם אינו יחס של בורא ונברא כמו יחסו של נגר אל כיסא שבנה . העולם מצוי מ...
אל הספר