. 1 אחרי המיסמך ז שפרסם א' שפאניער , קרית ספר , שנה ה , 278 אין להוסיף ולהתווכח בעצם המרתו של אדלקינד . מעתה ישובו בלא ספק לפרש את חתימתו שבספר פתח דברי : 'ישראל היה שמי וקורניליו זכרי' ( סוף פתח דברי , שנת ש-ו , ( כי לפני המרתו היה שמו ישראל ( כך חשבו קודם לכן המפקפקים ביהדותו . ( הרי שבטלו דברי ר' רנ"נ רבינוביץ , על הדפסת התלמוד , 34 ששלל את המרתו , מחמת שבשנת שי'ג היה עסוק בהדפסת התלמוד אצל ר' טוביה פואה , כי 'בוודאי שלא היו משתמשים בר אם המיר וכן הוא חותם עם"ר עד שי"ד : ' ל ב י ת לוי' . ולא עוד אלא שיבואו ללמוד מכאן , כי גדלה וותרנותם של בני ישראל באותה התקופה עד כד * מסירת ספרי קודש בידי מומרים להדפסה ולהנהה . אין הדבר כך . אין המרתו ברורה אלא משנת שט"ו ואילך ולא קודם לכן . אותה חתימה בחרוזים הנ"ל נכתבה ביהדותו ואין לפרשה אלא כמו שפירש רבינוביץ , שהיו לו שני שמות . ראייה מוכחת ( גם אחרי הוודאות של המרתו ) דברי אליהו בחור . בשירו שנדפס בסוף המקראות הגדולות , תשרי רפ-ו , נאמר : 'הוגה דפוס כל יום על ידי אמן נודע ביש ראל לוי וקור-ניליו' , כלומר שהוא נקרא ישראל קורניליו , ואין מקום לפל...
אל הספר