כפי שרומזות ההערות האחרונות , אי אפשר להסביר במלואם את הנתיבים להתהוות האומה במונחים של דפוסים ותהליכים מן העבר . הם כרוכים ביסודות חיוניים של פעולה מודעת - בחירות של האליטה , תגובות עממיות ומניעים אידיאולוגיים . מבין אלה , החשובה ביותר היתה האידיאולוגיה המודרנית של הלאומיות עצמה . אפשר לסכם את עיקריה הבסיסיים של אידיאולוגיה זו כדלקמן : ( א ) העולם נחלק לאומות , שלכל אחת מהן אופי , היסטוריה וייעוד ייחודיים משלה . ( ב ) הכוח הפוליטי נתון אך ורק בידי האומה , והנאמנות לאומה מבטלת את כל הנאמנויות האחרות . ( ג ) אם ברצונם להיות חופשיים , שומה על בני האדם להזדהות עם אומה . ( ד ) אם ברצונן להיות אותנטיות , זקוקות האומות לאוטונומיה מירבית . ( ה ) שלום וצדק עלי אדמות ייכונו רק על בסיס חברה של אומות אוטונומיות . דוקטרינה מעין זו אינה מתיימרת לספק מצע פוליטי שלם אלא מסגרת בסיסית למצעים שונים . היא דוגלת בשלושה אידיאלים שכל המצעים הפוליטיים חייבים לממש : אוטונומיה לאומית , אחדות לאומית וזהות לאומית . אלה הם , יטען הלאומן , תנאי בל יעבור של חברה חופשית ושל סדר בינלאומי שוחר שלום וצדק , ובכך מציעה ה...
אל הספר