הכול יודעים כמה נכבד היה תפקידה של האמנות בחיי העיר בימי הבינייס המאוחרים ובתקופת הרנסנס . בערי המדינה של איטליה השתתפה האוכלוסייה השתתפות פעילה בחיי האמנות , ואין הדברים אמורים בבני האצולה ובמשכילים בלבד , אלא גם בבני המעמדות הנמוכים , מעוטי ההשכלה . מפגשי מושלים וימי שמחה היו לאירועים ססגוניים לעיר כולה ; והתחרויות האמנותיות לא היו עניינם של פטרונים ואמנים בלבד , אלא גם של כל תושבי העיר . בני אדם ראו את עצמם מסוגלים לא רק לחוות דעה בענייני אמנות , אלא גם להשתתף בעשייתה . די לציין את התוכנית שהכין הסופר ג'ובאני דה פראטו לתחרות לבניית כיפת הקתדרלה של פירנצה , או את שרטוטיו של הרוקח לוקה לאנדוצ'י , שנמסרו לבדיקתם של האדריכלים קרוינאקה וג'ובאני צ'ליני . ברור אפוא שחשיבותן של האמנות והאדריכלות בחיי העיר והעניין של האזרחים בהן חייבו את היוצרים לקיים יחסים הדוקים עם העיר , ובייחוד עם רשויותיה . וכאן אני מבקש לעיין בנושא שאפשר לקרוא לו 'האמן ורשויות העיר . ' עד כה כמעט לא ניתנה על הנושא הזה דעתם של מלומדים . גם במחקרים סוציולוגיים תרבותיים רציניים ראו אותו ראייה שטחית למדי . גם כאן לא יתוארו...
אל הספר