סקרנו את התפתחותו החברתית של האמן בימי הביניים המאוחרים ובתקופת הרנסנס . הגיעה העת לעקוב אחר התפתחות אחרת , שהייתי מכנה אותה התפתחות חברתית פסיכולוגית . זו התפתחה בד בבד עם ההתפתחות החברתית . ואמנם יש יחסי גומלין ביניהן . יש לה קרבה הדוקה לעניין דמותו החדשה של האמן . כבר ראינו שהאמן של ימי הרנסנס , באיטליה ואחר כך גם בצפון , שאף להשתחרר מכבלי הגילדה וממעמדו של האומן , ושני טעמים היו לו להצדקת שאיפתו : ראשית , האמן לא היה עוד כאומן , אלא עסק בפעילות מדעית בעיקר , ולא באומנות דווקא . שנית , הוא התחיל לראות בעצמו אישיות יוצרת , מחוננת בסגולה מיוחדת — בכשרון , , ingenium-n כדרך המשוררים והפילוסופים . חברת המשכילים הקדימה וידעה להוקיר את ראשי האמנים כערכם . ראשונים היו דאנטה , פטרארקה ופיליפו וילאני . בחיבור הקרוי הביוגרפיות של מאנטי הוזכרו ארבעה עשר מאישיה הדגולים של פירנצה , ושמונה מהם היו אמנים . דירר זכה בתואר הרשמי nniKDn , decus Germaniae של גרמניה . אבל זכאותו של האמן להימנות עם הלמדנים עדיין היתה צריכה הוכחה . אכן , האדריכלים היו מראשיתם ידענים במתמטיקה ובגאומטריה , ונזקקו למידה רבה...
אל הספר