במקום ביקור היכרות חטוף , כפי שתכננתי , הפך החודש הראשון שלי בעולם החדש להרפתקה של ממש . הכול התחיל באופן רגיל למדי , בחוויה מן הסוג שמיליוני מהגרים עברו בהגיעם לארצות הברית . באוגוסט 1939 חציתי את האוקיינוס האטלנטי מסאות'המפטון לניו יורק כשאני נהנה ממותרות המחלקה הראשונה , על סיפון האנייה "סטאטנדם" של חברת התעבורה הימית הולנד אמריקה , מאחר שלפי השמועה נהנו נוסעי מחלקה זו מיחס טוב בהרבה מצד פקידי ההגירה של ארצות הברית . זו הייתה אחת מן השמועות הרבות על חציית גבולות שהתהלכו בקרב הפליטים , שכן המעבר מארץ לארץ היה עבורם לא פעם בבחינת חבל הצלה . אני זוכר שאכן קיבלתי יחס מועדף , מאחר שנוהלי ההגירה התבצעו על סיפון האנייה ולא באליס איילנד , האי שדרכו נכנסו לארצות הברית נוסעי המחלקה הזולה יותר . ואולם אני זוכר הרבה יותר טוב איך עמדתי השכם בבוקר על הסיפון בעת שנכנסנו לנמל ניו יורק , כשמולנו פסל החירות . אף שאתה מודע למיתוסים הסובבים סמל כה שחוק , ואתה נחוש בדעתך שלא לתת לכך להשפיע עליך , לעתים רגשותיך נעורים למרות הכול , וכך גם היה בהזדמנות הזאת . את פני קיבלה דודניתי , מאני , שאף היא היגרה קוד...
אל הספר