אני מאמין באמונה שלמה כי היסטוריונים הרוצים להבין את העבר חייבים להזדהות עמו , לחדור אל מתחת לעורו , כביכול , ולראות את העולם מבעד לעיניים של שחקניו ומוסדותיו . ואולם באוטוביוגרפיה עלי לנתח כיצד אני עצמי הבנתי את האנשים ואת המוסדות ואיך התרשמתי מהם בשעה שחייתי ביניהם , ולהתעלם כמעט לחלוטין מהשקפותיהם על עצמם ומן הדרך שבה ייצגו את עצמם . שינוי זה במיקוד של הדברים איננו משימה פשוטה , ולעתים מצוי כותב הזיכרונות האלה בקונפליקט עם ההיסטוריון . בבואי לנתח את המוסדות שקבעו חלק ניכר ממסלול חיי בגיל ההתבגרות , אני מנסה לראות אותם כפי שנראו בעיני בזמנו , אבל גם לבחנם בתוך ההקשר הרחב יותר של מטרותיהם ושל ההשפעות אשר הקנו להם את צורתם . הכתיבה על חיי הפנימייה שלי באה לקשר בין הפרט להיבט ההיסטורי , מתוך ניסיון לגשר ביניהם מבלי לאבד את המוקד האישי . ללא פרספקטיבה היסטורית רחבה יותר קשה להבין מה באמת קרה לי ומדוע , אף שראייה זו נוגעת להשקפתי על מצבי בעת ההיא . אילו נולדתי למעמד חברתי זהה לשלי באנגליה ולא בגרמניה , הייתי נכנס מניה וביה לפנימייה בגיל עשר . ואכן , הייתי בן עשר כשנכנסתי לפנימיית סאלם , ש...
אל הספר