קולם החתרני של ספקני הדת , מבקרי הדת ואותם 'נביאים חדשים ' שהטיפו להפלת שלטון האליטה הרבנית , נשמע בשנות השמונים גם בפינות אחרות של אירופה . בפריז בירת צרפת , שעתידה למשוך אליה את תשומת לב העולם כולו , התגורר ערב המהפכה , יחד עם כשבע מאות יהודים ספרדים ואשכנזים , זלקינד הורביץ . ( 1812-1751 ) במידה רבה היה הורביץ בן דמותו הפולני צרפתי של שלמה מימון . כמותו גם הוא עבר מהלך חילון אישי במסלול של המרה תרבותית מתלמוד לפילוםופיית הנאורות והגירה ממזרח למערב , במקרה שלו - מכפר קטן ליד לובלין אל ברלין הפרוסית , ומשם למץ בחבל אלזם ולפריז . כמו מימון , גם הורביץ היה מורה פרטי ומלומד , בודד ודל אמצעים , דאיסט הרעב לדעת , ביקורתי כלפי חברת המוצא שלו , קצר רוח כלפי מנהגי הדת וצרות האופקים של הרבנים , ובקרבו בערה אש של מהפכן תרבות . בצדק כתבה הביוגרפית שלו , פרנםיס מאלינו , שרגשותיו 'האנטי קלריקליים היו סוערים לא פחות מאשר אלו של וולטר . ' מצד אחד , ערב המהפכה הצרפתית ובמהלכה העמיד עצמו זלקינד הורביץ כסנגור לאחיו היהודים ותבע את זכויותיהם , מצד שני , הוא דחף לסיים את שלטון הרבנים . בחיבור שכתב ב 178...
אל הספר