התאגדויות סוציאליסטיות ופועליות ציוניות צצו ברוסיה ובאוסטריה בשנות המעבר הסוערות שבין המאה התשע עשרה לעשרים . בקונגרס הציוני השביעי , שנערך ב , 1905 הופיעו הקבוצות האלה כמפלגות מאורגנות במסגרת ההסתדרות הציונית , ולא עוד כקבוצות המיוצגות בידי צירים בודדים . מפלגות עבודה יהודיות התפתחו על רקע אותו מצב אנומלי שהוליד את הציונות עצמה , כמו גם את כל האידיאולוגיות היהודיות המודרניות האחרות . היות שהיהודים היו גם בני דת חורגת וגם קבוצה שסבלה מדיכוי , האמינו מנהיגי היהודים בארצות המערביות שהם אינם יכולים להסתמך רק על אמנסיפציה אזרחית וסובלנות דתית כדי לפתור את הבעיה היהודית . הם היו חייבים לפתח תוכניות לשיפור תרבותי , חברתי וכלכלי . האידיאולוגים השמאלנים של שלהי המאה התשע עשרה , שהתעניינו בעיקר בנושאים חברתיים וכלכליים , גרסו אף הם שאינם יכולים להתמודד עם בעיות היהודים של מזרח אירופה ושל מרכזה מבלי להתעמת עם נושאי האמנסיפציה והאנטישמיות . מכיוון שהליברלים והשמאלנים התמקדו בהיבטים שונים של אותו מצב אנומלי כלל יהודי והתעוררו לפעולה באזורים שונים בתקופות שונות , הם פיתחו את השקפותיהם כתגובה למקבי...
אל הספר