פרק רביעי מתיישבים ופטרונים

בתוך שלוש שנים , , 1882-84 הוקמו בארץ ישראל שלושה יישובים של קבע , ובכללם המושבות ראש פינה ופתח תקוה , שנבנו מחדש . אז הגיעה תנופת ההתיישבות הזאת לעצירה זמנית , בגלל לחץ הטורקים שהתנגדו לגל הגואה של מהגרים יהודים . בתחילה לא היה ברור כמה נחרצת היא המדיניות שאימצה הממשלה הטורקית ; גם האפשרות שהעולים ייתקלו בעוינות ממוקדת מצד הערבים לא היתה מובנת מאליה בשלב זה . העוינות כלפי המערב בארץ ישראל של המאה התשע עשרה הובילה בעיקר להתקפות על נוצרים . במהומות שפרצו בנסיבות אלה סבלו אפוא היהודים בעיקר כתוצאה מן האלימות שכוונה אל אחרים . אשר לממשלה , היו בה אנשים שגילו הערכה לטיעון ולפיו יהודים , כמו גם מהגרים מוסלמים , עשויים להתברר כמשאב בטוח ומועיל לפיתוח כלכלי שירחיב את תשתית המם האימפריאלי . לכן זכה למשל הפרויקט שיזם לורנס אוליפנט ב 1879 לעידודם של הפחה מידהאט , אז מושל סוריה , והווזיר הגדול שכיהן אז באיסטנבול . בהנחייתם טען אוליפנט , שתוכניתו ליישב יהודים בחבל הגלעד שבעבר הירדן המזרחי תספק תעסוקה למהגרים המוסלמים ותסייע לממשלה לשחרר את עצמה מהשפעות זרות , כי היהודים יהפכו לאזרחים עות ' מאניי...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי