פרק שישי פשוטו של מקרא בשיר השירים: לדמותם של רש"י וממשיכי דרכו כמפרשי הפשט

1 א 1 שיר השירים הוא אחד הספרים היפים ביותר בין כ"ד הספרים , וכידוע , גם אחד הבעייתיים ביותר . הספר חורג מכל מה שאנו מוצאים במקרא בתוכנו ובדמותו הספרותית : אין לו כל נגיעה לעם ישראל , לתולדותיו ולאמונתו ; הספר מוקדש לענייניו של האדם היחיד ולא לענייני הציבור , ולנושא האישי והאינטימי ביותר של האדם - האהבה . אין בספר שום יסוד דתי , עד כדי כך ששם האלוהים לא נזכר בו אפילו פעם אחת , ואין בו ביטוי לרגשות דתיים . אין בו הנחיות מוסריות לדרך שעל האדם ללכת בה , ואין בו התלבטות בשאלת הצדק שבהנהגת העולם ובגורל האדם . מן ההיגד המפורסם של ר' עקיבא : ' המנענע קולו בשיר השירים בבתי משתאות ועושה אותו כמין זמר , אין לו חלק לעולם הבא' ( תוספתא , סנהדרין יב , י ; בבלי , סנהדרין קא ע"א ) אפשר ללמוד שלפחות בחוגים מסוימים או בתקופות מסוימות אכן נתפס שיר השירים 'כמין זמר' - שיר חילוני , 1 השם 'ישראל' נזכר בשיר השירים פעם אחת בלבד , בקטע ההומוריסטי ביותר בספר , שהמלך שלמה מתואר בו ישן במיטתו ו'ששים גבורים מגברי ישראל סביב לה , כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה , איש חרבו על ירכו מפחד בלילות' ( שה"ש ג . ( 8-7 2 אלא אם ננ...  אל הספר