נוסח המקרא מוכר מתוך עדי נוסח רבים , עבריים ומתורגמים . הדיון בעדי הנוסח העבריים הוא המרכז וסביב לו הדיונים האחרים , שכן כולם מתבססים עליו ומתייחסים אליו . בדרך הטבע כל התיאור של פעולת ביקורת הנוסח , של תהליכי מסירת נוסח המקרא ושל הערכת גירסאות יחידות מבוסס על עדי נוסח המקרא , במיוחד העבריים . בדיון זה חשוב להבין את היחס שבין נה"מ לעדי הנוסח האחרים . לפיכך יש עניין בסדר הדיון . בתיאור שלהלן המקורות העבריים ( חלק א ) מופרדים מן התרגומים העתיקים ( חלק ב ) בגלל אי הוודאות שבשיחזור המקור העברי של תרגומים אלה . בתוך כל קבוצה המקורות מתוארים בסדר כרונולוגי , אף כי אי אפשר לדייק . שתי הקבוצות הראשונות ( 2 , 1 ) כוללות טקסטים מוכרים היטב ממקורות מאוחרים ( נה"מ והחומש השומרוני , ( והם נדונים כאן יחד עם טקסטים קדומים , מוכרים פחות , שמהם התפתחו ( טקסטים קדם מסורתיים ו'קדם שומרוניים . ( ' A . Diez Macho , Manuscriios hebreos y arameos ile la Bihlia , Studia Ephemeridcs "Augustinianum " 5 ( Roma 1971 ); Ginsburg , Introduction ; M . J . Mulder , 'The Transmis- sion of the Biblical Text" , in : ide...
אל הספר