כנגד הגישה התיאורית של הפינומינולוגיה עומדת לכאורה הגישה הדידוק סיבית של פיכטה והיגל . אד למעשה יש הבדלים עמוקים בין המית 1 דות של שני הוגים אלה , ותהא זו טעות להציג את היגל בפשטות כפילוסוף דידוקטיבי . למעשה מאחד היגל בתוך תורתו את אידיאל הדידוקציה עם אידיאל האפס פליקאציה התיאורית , באופן ששיטת הדעת שלו נערכת לפי סדר הכרחי 6 בזאת לא באתי לערוך מאזן שלם של הפינומינולוגיה , אלא רק להעיר על נקודה כללית , אך מרכזית , בתוכה . כזה ולא אחר , ועם זאת היא שומרת בתוכה על יסוד של התגלות פינומינולו גית . היגל דוחה את האופן הקלאסי של הדידוקציה , היוצא מעיקרים אמיתיים ומוגמרים ומתקדם אל איברים נוספים , שלמרות הדיסקרטיות שלהם גם הם נחשבים לאמיתיים ולכאלה שהגיעו לגמר עיצובם . היגל חוזר אל דרישתו של קאנט שההסברה שאינה שלימה תהא קודמת לשלימה ( דרישה שהיא התנאי של כל אכספליקאציה פילוסופית , ( אך נותן לה פירוש חדש בעזרת תורתו האומרת , שהאמת שייכת רק למערכת המוגמרת ולא לשום איבר מאיבריה , ולכן היא תוצאה ולא ראשית . אצל קאנט קיבל רעיון זה רק ביטוי סתמי , לפי מונחי השכל הישר ! כיוון שאכספליקאציה פירושה הת...
אל הספר