ברם כל זה אינו אמור לגבי אותה סידרה ארוכה של נתוני התגלות 'פיגומי נולוגיים , ' הנודעים במישרין ובאורח מוגמר מתוך התבוננות בפעולת הרוח כוונתי גם לעצם המניין של דפוסי פעילות כמו חשיבה , זיכרון או דמיון , וגם לקלאסיפיקאציות פרשניות יותר , כמו זו הרואה את החשיבה כאיחוד של ריבוי , או זו המתארת את הדמיון ככושר לחשוב אובייקט נעדר , או זו המזווגת כלליות עם חשיבה ופרטיות עם הסתכלות . נראה שוודאותם של יסודות אלה נראתה לקאנט טריביאלית , כאילו נקראו במישרין מתוך ספר הדעת או התו דעה . ( למעשה נקראו לא פעם מתוך ספרי לו ק או באומגארטן — עובדה משמעותית שנדון בה מיד . ( גישה זו גודשת את הדיון בעניינים בעלי מעמד ראשוני , באופן המזמין ביקורת על רבים מאלה לגופם , ולא עוד אלא מחשיד את הדרך כולה , או לפחות מעמיד בספק את תוקפם המוחלט של מימצאיה וקושרם במצב התרבות , הלשון , הפסיכולוגיה של התקופה ודפוסי הביטוי השוררים בה . אולם כשלעצמה אין זו דרך הנוגדת את האכספליקאציה . היא נוגדת רק אכספליקאציה בנוסח הקיצוני של היגל , אשר בו התכנים החדשים מופקים בסדר שלם ועוקב מתוך האחרים , באופן שההתבהרות היא בה בשעה גילוי ...
אל הספר