שאלה מקבילה מתעוררת מצד האווידנציות הראשונות , שבהן פותח קאנט בכיוון המתקדם של טיעונו ( שהוא החשוב והעיקרי . ( אווידנציות אלה אפשר לחלק לשלושה : ( א ( 1 האווידנציה של קיום הדעת או הרפלכסיה בכלל ( א ( 2 האווידנציה בקיום ה'אני' כנושא של רפלכסיה זו ; ( א ( 3 האווידנציה של זהות האני הזה , המתקיימת כליכוד של ריבוי דימויים . לכאן יש להוסיף עוד ( ב ) שורה של ודאויות יסוד 'פינ 1 מינולוגיות , ' הנוגעות לדמותו ולדפוסי פעילותו וסבילותו של הרוח בכלל . כל אלה חוזרים מעוררים את שאלת הלגיטימיות של השימוש בגורמים אווידנטיים בתוך פילוסופיה אכספליקא טיבית , כפי שהוגדרו תנאיה על ידי קאנט . שאלה זו מקבלת ביטוי מיוחד לאור העובדה שאצל קאנט , בניגוד לדיקארט , אין תודעת נוכחותו של ה'אני' נתונה תהילה ואחר כן פונים לברר את טיבו , אלא המבנה הבסיסי של האני נתון כבר בעצם המודעות עליו ( ולמעשה ממצע את המודעות הזאת . ( לפי קאנט אין מגיעים אל ההיגד 'אני חושב' באופן טהור ובמישרין , אלא רק באמצעות פעולת הייחוס העצמי , כלומר , בזיהויו של נושא תואר השייכות 'שלי' בתוך ריבוי הופעותיו בדימויים סובייקטיביים הנתונים לו . כל...
אל הספר