1938 מתוך מוסתקבל אל ת'קאפה פי מץר , עמ' 21-19 מתוך עיון בהתפתחות חיי האנושות עולה בבירור שאחדות הדת ואחדות הלשון אינן משמשות יסוד מספיק לאחדות המדינית ואינן יכולות להיות בסיס לכינונן של מדינות . אפילו המוסלמים כבר ויתרו מזמן על הניסיון ליטול את אחדות הדת או את אחדות הלשון כיסוד למלכות וכבסיס למדינה . אין זה חשוב כלל אם טוב הדבר אם רע - החשוב שהוא עובדה ואמת . שום אדם לא יוכל כמדומני להתווכח על העובדה , שהמוסלמים ביססו את מדיניותם על אינטרסים מעשיים , והם ויתרו על ביסוסה על אחדות הדת או אחדות הלשון או אפילו אחדות הגזע , עוד לפני שחלפה המאה השנייה למניין ההגירה , כאשר הוקמה בספרד הממלכה האומיית , שהתחרתה בממלכה העבאסית בעיראק . מאז ואילך המשיכו המוסלמים לבסס את מדיניותם על אינטרסים , ועל אינטרסים בלבד , במידה המקסימלית . משנכנסה המאה הרביעית להגירה , כבר חדלה המדינה האסלאמית להתקיים , ואת מקומה תפס עולם האסלאם . בעולם זה הופיעו עמים וקמו יחידות לאומיות , ובכל רחבי ארצות האסלאם קמו מדינות רבות . מקצתן היו מבוססות על אינטרסים כלכליים ומקצתן על אחדות גאוגרפית , ואחרות היו מבוססות על סוגים ...
אל הספר