כאשר נוסדה האקדמיה ( המצרית ) ללשון הערבית בשנת , 1932 היה מספר החברים בה מוגבל לעשרים : עשרה חברים ממצרים , חמישה משאר ארצות ערב , וחמישה מזרחנים אירופים . טהא חוסין לא היה אחד מהם , כי המלך פואד " ) הראשון ( " פחד מרוח החופש שטהא חוסין גילם . הוא סירב למנותו אף על פי שהמלומד הדגול מקס מאירהוף , ( 1945-1874 ) חוקר תולדות הרפואה הערבית , שחי בקהיר שנים רבות והיה מקורב אל המלך , אמר לו שלא תיתכן אקדמיה ללשון הערבית במצרים בלי טהא חוסין . ואמנם היתה האקדמיה בשנותיה הראשונות גוף אנמי למדי . למעשה היא החלה בפעולתה רק ב , 1934 וגם סמכויותיה היו מוגבלות . באמצע שנת , 1936 אחרי מות המלך פואד , עלה לכס המלכות בנו המלך פארוק . אמנם הוא ירש מאביו את שנאתו לטהא חוסין , אבל בשנת , 1940 בימי כהונתו של הסופר מוחמד חוםין היכל כשר החינוך , נכנע המלך בסופו של דבר ללחצים והסכים להרחבת האקדמיה ולמינוי עשרה חברים נוספים . בין החברים החדשים היו כל בני החבורה שסבבה את טהא חוסין : הוא עצמו , היכל שר החינוך , וכן אחמד אמין , עבאס מחמוד אל עקאד , עבד אל עזיז פהמי , מוצטפא עבד אל ראזק ועוד - ובראשם אחמד לוטפי ...
אל הספר