פועלו החשוב ביותר של טהא חוסין היה , לדעת רבים , ביקורתו הספרותית , הן על המשוררים של הספרות הערבית הקלסית והן על סופרים ומשוררים בני זמנו . כתיבתו הביקורתית על הספרות הערבית בת דורו נמשכה בכל שנות פעילותו , מנערותו עד שיבה טובה . מאמרי הביקורת שלו נתפרסמו בכתבי עת ספרותיים או במוספים ספרותיים של העיתונים היומיים , ורובם כונסו לאחר מכן בספריו המרובים . טהא חוסין הבדיל בין "ביקורת" במובן של חשיפת פגמים לבין "ביקורת" במובן של ניתוח . "אינני רוצה לשבח את שאוקי" ( כך כתב באחד המאמרים המכונסים בספרו " חאפז ושאוקי ( " "ואינני רוצה לגנות את שאוקי , אלא אני מבקש לבקר אותו , ואני מבקש ללכת בביקורת זו בשביל הזהב " . יחסו של טהא חוסין אל המשוררים והסופרים שביקר היה לפעמים אמביוולנטי . במאמר ביקורת על תרגום "עלובי החיים" של ויקטור הוגו בידי חאפז ( 1923 ) כתב : " אינני רוצה להסתיר מן הקורא שאין זה דבר קל בשבילי ולא דבר פשוט לדבר על חאפז . כי לחאפז יש בלבי מקום נכבד , כמו בנפשו של כל מצרי , ויש לו בלבי מקום נכבד במיוחד , מקומו של ידיד שאני אוהב ומכבד , שאני רגוע ובוטח באופיו ומוצא מנוח בשיחתו הערבה ...
אל הספר