מעיון במבנים הפרטיים מן התקופה ההלניסטית ובמערכות הרחובות שבהם שולבו עולים כמה מאפיינים , ואלה באים לידי ביטוי בתוכניתם . נראה שרובם מבני חצר בכל מיני גדלים , שלעתים קרובות נקבעו גודלם ותוכניתם בגלל אילוצים סביבתיים כגון מידות השטח , מבנהו הטופוגרפי ואופיו של אזור הבנייה ( ציבורי , אזרחי , תעשייתי ועוד . ( רשתות הרחובות שנחשפו בכמה יישובים ( כגון בית ירח , דור , הר גריזים , אשדוד , מרשה , בית שאן ותל עירא ) מראות שרק באתרים מעטים למדי ניכרים עקרונות מוצקים של תכנון עירוני . ראוי לציין שגם ביישובים אלה התכנון האורתוגונלי אינו מושלם וניכרות בו חריגות רבות שסיבתן נעוצה אולי בטופוגרפיה של השטח הבנוי . ואולם סביר יותר להניח שהן נבעו לרוב מהיעדר תפיסה אדריכלית תכנונית כוללת ומהתמקדות במבנן , רובע או אזור מסוים . התכנון האורתוגונלי מחייב מאמצים הנדסיים גדולים ואינו מאפשר ניצול מרבי של השטח וכן ידע שאולי לא תמיד היה קיים , למשל בידי תושבי יישובים קטנים . התושבים גם העדיפו לשפץ ולשקם מבננים ומבנים מתקופות קודמות ולא להקים מכלולים חדשים והתנגדו ליישום תוכנית אב ותפיסה אדריכלית כוללת ליישוב , גור...
אל הספר