ידוע הדבר כי הכינוי 'אלהי השמים' לאלוהי ישראל , הוא מקוויה האופייניים של התקופה הפרסית , ומוגבל לתקופה זו . « מקורותיו של הכינוי , דרך התפתחות השימוש בו וזיקתו לסביבה החיצונית אינם ידועים לנו ויכולים אנו רק לשערם a הכינוי מצוי במקרא , הן בטקסטים עבריים והן בטקסטים ארמיים , בספרים יונה , דניאל ועזרא נחמיה , הוא חוזר הרבה במכתבי יב » ומצוי גם בספר טוביה » ובספר יהודית , « כלומר בנציגים רבים של ההתבטאות הספרותית היהודית בתקופה הפרסית . לאור תפוצה טיפוסית זאת יש משמעות לדבר , שהכינוי חסר לגמרי בספר דה"י ונזכר רק במובאה מתוך הצהרת כורש בדה"ב לו , כג . נראה לי , כי העדרו של הכינוי מעיד על מגמה פולמוסית מסוימת , המתאשרת גם מתופעות נוספות . בגלל מיעוט החומר ובגלל אי הבהירות של 40 הוא נמצא פעם אחת בבראשית כד , ז 'ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי . ' מתוך בראשית כד , ג , ומתרגום השבעים לפסוקנו מתברר , שנוסח הפסוק היה מעיקרו 'ה' אלהי השמים ואלהי הארץ , ' ונשמטו ממנו המלים 'אלהי הארץ . ' ר' סקינר , בראשית , עמ' . 342 41 ר' אייכרוט , תיאולוגיה א , עמ' ; 192—191 אויבך , חז"ל , עמ' 56 ואילך . 42 יונה...
אל הספר