ספר דה"י הוא היסטוריוגראפיה , ועל כן טבעי הוא שבבואנו לדון בספר כזה תינתן הדעת קודם כול על האספקט האנושי — העם והחברה שתולדותיהם יסופרו . ואולם לאחר העיון מתברר , כי נקודת המוצא האמיתית של הספר איננה באדם או בעם אלא באלוהים , וכי ההיסטוריה מקבלת מימד של רציפות ובהירות רק לאחר הבנת מידות האלוהים ותכונותיו והעקרונות שלפיהם ז » וא מנהיג את העולם . ניתן לכנות אפוא את ספר דה"י 'היסטוריוגראפיה תיאוצנטרית , ' שבה מקבלים כל תחומי החיים את משמעותם ועצם ממשותם מתוך זיקתם לאל . הדיון בתפיסת האלוהים שבספר דה"י הוא משום כך המרכיב המרכזי של מחקרנו , ובחלוקתו לסעיפיו —הן בסדרם והן בהיקפם — ניתן לגלות את סולם העדיפויות בהתעניינותו של מחבר הספר הזה . הקו השליט בדמות האלוהים הוא היותו בעל יחס , ויחס זה מתקיים בשתי דרגות י יחס אל העולם המתבטא בכד שהוא ברא את העולם , שולט בו , משגיח עליו ומנהיג אותו , ויחס לעם ישראל , שהוא נקודת המוקד של יחסו לעולם . הדיון בדמות האלוהים יתחיל באותן נקודות המתכוונות לאל כשלעצמו , בהוויתו כישות מבודדת ובלתי שייכת ( אף על פי שאיכות היסוד בתפיסת האל חודרת גם לתחומים אלו , ( ...
אל הספר