יהוידע עמיר ושוב קונה עם עולם את נצחיותו במחיר חיי הזמן . לו הזמן אינו שלו , לא שדה ולא נחלה . לו נקפא הרגע והוא עומד איתן בין עבר שאין להוסיף עליו ובין עתיד שאין להזיזו ; ואם כן , חדל הרגע לעוף ... ואולם בכך מופקע כמובן הרגע מזרם הזמן , ועם שהחיים מתקדשים , הם מקפחים את חיותם . בעוד שהמיתוס של העמים מתחלף תדיר , שבכל עת חלקי עבר נכחדים והולכים וחלקים אחרים נזכרים ומתגבשים למיתוס , כאן מונצח הוא המיתוס ושוב אינו משתנה . משמעותה של הענקת ביטוי היסטורי לאשר חלף ועבר אינה הכרתו "כפי שאכן בעצם אירע . " עניינה הוא תפיסתו של הזיכרון , כפי שהוא מבזיק ברגע של סכנה . מבוא - מיתוס , זיכרון היסטורי וקדושה כל דיון במקומו ובמעמדו של המיתוס בהגות היהודית המודרנית מוכרח להיסמך על מתן דין וחשבון תאורטי בדבר תחומי חלותו של המימד המיתי בתרבות האנושית , בדבר תפקודו העיוני והדתי של המיתוס ובדבר סוגיו השונים . מובן שאין הכוונה לניסיון להגדיר באורח חמור וחד משמעי את המיתום , דבר שגם חוקריו השיטתיים Fran : Rosenzweig , "Der Stern der Erlosung " , Der Mensch und sein Werk , Haag 1 1976 , p . 337 ( עברית : כו...
אל הספר