איש אביון , שהיה מטופל בילדים רבים ולא יכול היה להאכילם , ביקש להרוג את עצמו ואת ילדיו כדי שלא יראה במותם ברעב , אבל אישתו מנעה זאת ממנו . לילה אחד הופיע בחלומו ילד ואמר לו כי בבוקר ימצא תחת הכרית מראה ושתי מטפחות , אחת שחורה ואחת רקומה . עליו לקחתן וללכת בחשאי אל ההר , שם ימצא נהר וילך לאורכו עד שיגיע אל פי המעיין . במקום זה ימצא נערה זוהרת כשמש , שערה פזור על כתפיה והיא עירומה כביום היוולדה . עליו להישמר מפגיעת נחש ואסור לו להגות אף מילה פן יכושף ויהפוך לדג או לבעל חיים אחר והנערה תטרוף אותו חיים . הנערה תבקש ממנו לפלות כינים משערותיה , ובעשותו כך יחפש בין שערותיה שערה אחת אדומה כדם , יתלוש אותה ויברח מיד . אם תרדוף אחריו , ישליך תחילה את המטפחת הרקומה , לאחר מכן את המטפחת השחורה , ולבסוף את המראה . הנערה תתעסק בהם והוא יימלט ממנה ואת השערה ימכור לאיש עשיר , שיידע כי היא שווה אוצר בלום , ובכסף שיקבל יפרנס את ילדיו . הקיץ האיש משנתו ומצא תחת הכרית שלמראשותיו כל מה שהזכיר הילד בחלומו . הוא עשה כדבריו , הצליח לתלוש את השערה האדומה מראש הנערה ונמלט . כשהגיע העירה הציע את השערה לכל המרבה ...
אל הספר