מוטיב ידוע בשירה האפית הסרבית הוא יחסי האחווה שבין הגיבורים לבין הווילות , המסייעות להם במצבי מצוקה . אבל הווילה כתושבת עיר המתים שנבנתה מעצמות הגיבורים - שכמוה כעיר החסד האלוהי המרחפת בעננים - מופיעה בשיר כמאוהבת בגיבור והורגת אותו כדי לחבור אליו , כי רק לאחר מותו הוא עובר מעולמנו אל עולמה . באופן זה מוצאים את מותם רבים מהגיבורים הסרבים : ךליה , מילוש , באנוביץ' סקולה ואפילו הנסיך מארקו , שנאמר עליו באחד השירים כי "הרגה אותו הנערה שבעיר . " בשיר "נערת קוסובו" הווילה לובשת דמות נערה העומדת בשערי הכנסייה שהגיבורים נכנסים אליה כדי להתקדש בה לפני צאתם לקרב , כבת דמותה הארצית של הווילה היושבת בשער עירה שבעננים . בשיר אחר משוטטת אותה נערת קוסובו בשדה הקרב , עוברת מחלל למשנהו , ובחיפושיה אחר אהובה בין הפצועים והחללים היא הופכת את המתים כדי לזהותם וסוערת את הפצועים , מאכילה לחם ומשקה יין , וכר "מקדשת" אותם . יש הרואים בנערת קוסובו דמות מיסטית ומיתולוגית , שבעודה מקדשת את החללים היא מוסרת להם את הסוד הקדוש הפותח בפני בן תמותה את הדרר לעולם הבא . זוהי רק דוגמה אחת מתור שפע של פירושים המבקשים למ...
אל הספר