המסורת העממית רואה בזאב חיה דמונית שברא השטן . בין עיניה יש שלוש שערות שאפילו השטן עצמו מתיירא מפניהן . מוטב שלא להזכיר כלל את שם הזאב , ואם נצרכים לכך , משתמשים בכינויים שונים . זאב שנקרה על דרכו של ארם הוא סימן רע ולעיתים הוא עשוי לנבא דבר מה , במיוחד כנוגע לעדרי הבקר . האגרה מספרת שהשטן ברא את הזאב מחומר או מעץ והתקשה להפיח בו רוח חיים . כשאלוהים הצליח בכך , התנפל הזאב על השטן ותפס את רגלו . הזאב שייך לחיות הטמאות שאין אוכלים מבשרן והעיוורון הוא מסימניו . במובן הסמלי , הזאב מגלם את האחר , הסיטרא אחרא , שליחו של העולם התחתון , שבו שוכנות נפשות המתים הלא טהורים ורוחות הרשע . לכמה מאיברי הזאב מייחסים כוחות הגנה או מרפא . מנהג רווח הוא "להעביר " את הרך הנולד דרך מלתעות הזאב - סגולה לבריאות ולחוסן . את ראש הזאב המת נהגו להניח בכוורות כרי להגן עליהן מימונים רשעים ומעין הרע . עיניו של הזאב , ליבו , שיניו , טלפיו ושערו משמשים קמע או תרופה . אפשר להתגונן מפני הזאב על ידי כריתת ברית אחווה עימו . במשפחה שמת בה ילד נהוג לתת לרך הנולד את השם ווק ( זאב ) כדי לשמור עליו מפני כוחות הרשע . האמינו כי...
אל הספר