היה היתה בימי קדם ארץ ושמה איליריה ובה חיו אנשים מאושרים . ביניהם היו גם אמא סערה ואבא יוג ושני ילדיהם , ולביט הבן ואךרייה הבת . ולביט היה בחור חסון , גבה קומה ושחור תלתלים . אדרייה היתה יפיפייה בעלת גוף תמיר וענוג , עיניים כחולות יפות ושער בהיר וארוך . שמעו של יופיה יצא למרחקים . יום אחד החליט האב יוג לצאת ולבקש במרחקים ארץ יפה יותר ואנשים מאושרים יותר מאשר בארצו שלו " . אשוב בתום שבע שנים , " אמר יוג לאישתו ולילדיו , נשק להם ויצא לדרכו על כנפי הרוח . בתום השנה השביעית יצאו ולביט ואדרייה עם אמם סערה וטיפסו במעלה אחת הגבעות כדי לקדם את פני אביהם השב לביתו . מפסגת הגבעה הבחינו בציפור ענקית המנופפת בכנפיה ומבשרת בקולה את בואו של יוג . עד מהרה הופיע גם יוג באופק , אבל ברגע שהגיע כמטחווי מעוף אל ארץ מולדתו , שם ציפו לו שדות פוריים , תלמים חרושים , כרי דשא ירוקים , נהרות צלולים , אגמי בדולח וגבעות רכות חמוקיים , עצרו אותו רוח רעה ומכשף מחריד , שחמד את אדרייה היפיפייה , כחולת העין , בתו של יוג . הם כבלו אותו וכלאוהו בכלא נעלם . עם היעלמו של יוג נאלם כל רחש וכל צליל וריק השתרר בכול . דממה אימ...
אל הספר