זירת המלחמה הועתקה אל מעבר לים . גאווין והמלך אירגנו צבא גדול של שש מאות אלף אבירים והתכוננו להפלגה . לפני שעזב את קמלוט , מינה ארתור את מורדרד בנו לשלוט בממלכה כמחליפו . גם את המלכה נתן תחת חסותו , לשמור עליה בהעדרו . הצבא האדיר , שחלף על פני גאליה בדרכו אל בנוויק , שרף כל מה שבדרכו - כה צמאי נקמה היו האבירים בהשפעתו של גאווין . כהרגלו , ניסה לנסלוט להשקיט את הרוחות בדרכי שלום . הוא שלח אל אויביו חוזה שלום בידי נערה רכובה על סוס פאלפרי . ארתור שמח להיענות להצעה , אך גאווין נותר בשלו . "מאוחר מדי , " אמר , וביקש מהנערה להודיע לאדונה : "נילחם עד שהאחד ימות בידי האחר . " בנוויק היתה נצורה , אין יוצא ואין בא . גאווין התקרב אל החומה , התייצב מול השער הראשי עם החנית בידו וזעק : "האם לא נמצא בין אביריך הגאים אביר אחד שייצא ויילחם איתי "? בורס יצא אליו וכמעט ונהרג . ליונל יצא אליו ואף הוא הוכנע בדו קרב . כל יום בא גאווין אל השער והפיל כל אביר שבא לקראתו . חצי שנה נמשכה אותה שיגרה , ואז קרא גאווין קריאת תיגר שהוציאה את לנסלוט משלוותו : "אביר כוזב ובוגד , צא מן החורים שלך מאחורי החומה והתייצב ...
אל הספר