לקראת הטקס ביקש ארתור להשלים את מניין אביריו למאה וחמישים . מעט מעט התקבצו אליו טובי האבירים בממלכה , כולם בעלי עזוז ועוצמה , אדירי כוח , אנשי חיל וגיבורי מלחמה . ביום החתונה ממש הגיע אל הארמון בקןמלוט גאווין הצעיר , בנה של מוךגוז . גאווין בקש מן המלך להסמיכו לאבירות . "בקשתך תיענה בכל הכבוד הראוי , שכן בן אחותי אתה , " אמר ארתור . גאווין כרע ברך לפניו וארתור נגע בכתפו בחרבו . החתונה וההכתרה נחגגו בטקס מכובד בכנסייה שבקמלוט ובמשתה גדול בחצר הארמון . לאחריו כינס המלך את כל האבירים . כאשר ישבו סביב השולחן העגול , היו המלך והאבירים שווים ביניהם ואיש מהם לא בלט יותר מהאחרים . הבישוף של קנטךבךי נקרא אל הארמון והוא בירך את המושבים בדבקות ובמסירות . כשהסתיימה הברכה היו שמות האבירים חרוטים בזהב על כל המושבים , ורק שניים נותרו ריקים . המלך שאל את מרלין מה הסיבה לכך . "סר , " השיב מרלין , " המקומות הללו מיועדים לשניים מכובדים ביותר . אבל האחד מהם הוא הכיסא המסוכן . מי שיעז לשבת עליו - יושמד . " ואז לקח מרלין את פלינור בידו והביא אותו אל אחד המושבים הריקים ואמר לו : "זהו מקומך ליד הכיסא המסוכן , ...
אל הספר