על סוס צעיר ומוצק איברים , שפרסותיו קשות בצדפות , רכב קולהוך אל ארמונו של ארתור . בידו החזיק רומח כסף שאורכו עשר רגליים , חודו עשוי פלדה ופגיעתו הרעה תגרום לזרימת דם מהירה כמו טל כבד בחורש יוני . לפניו רצו כלבי ציד מנומרים עם קולרים משובצים אבני אודם . כשהגיע אל השער קרא : "האם יש כאן שוער "? " יש גם יש /' ענה הקול , "אני הוא השוער בכל ראשון בחודש ינואר , ואחרים בכל שאר ימות השנה . ואף יש אחד המהלך על ראשו כדי לחסוך ברגליו . " " פתח את השערים /' קרא קולהוך . " לא אפתח , " ענה השוער , "כי על פי חוקי המקום אין מכניסים זרים שעה שאנשי החצר סוערים את ליבם בחגיגת ראש השנה . אם תואיל לחכות כאן באולם האורחים , יוגש לך בשר מומלח ומפולפל . וגם גבירה תבוא להחליק את מושבך ולהרדים אותך בשירה , עד אשר ייפתחו השערים מחר עם בוקר . " " לא אעשה דבר מכל מה שאמרת , " אמר קולהוך , "ורק זאת דע לך , כי חרפה תביא על ראשך ועל ראש אדונך . שלוש צעקות איומות אצעק , שתישמענה מקצה הארץ ועד לןצה . כל אשה הרה תפיל את ולדה , ומי שאינה הרה תחלה ער כי לעולם לא תוכל עוד ללדת . " השוער נבהל ובריצה הגיע אל ארתור . "חצי מחי...
אל הספר