מאת בנו של מאתונוי היה שליט גואינד בצפון , ופריךרי בנו של פואיל היה שליט על עשרים ואחד הקנטךבים של הדרום , מהם שבעה בדיפד וארבעה בקרריגן . בימים ההם היה למאת נגע מוזר . הוא לא יכול היה להתקיים אלא אם היו רגליו נתונות בחיקה של בתולה , פרט לעיתות מלחמה שבהן נקרא לעמוד בראש צבאו . את ענייניה הפנימיים של הממלכה הטיל מאת על גילפאתוי ואנאיד , בניה של אחותו דון . בארמונו אשר בקאר דאת ' יל שימשה גואווין בתו של פבין בתפקיד "בתולת המלך /' זו אשר רגליו נתונות בחיקה . היא היתה הנערה היפה ביותר בזמנה . במהלך השנים התאהב גילפאתוי בגואווין . אהבתו לנערה גבלה בשיגעון . מעט מעט השתנה צבע פניו ורוחו נפלה . גואיךיון , אחיו של גילפאתוי , פגש בו ושאל : "נערי , מה היה לה מראך כמראה איש חולה . " גילפאתוי לא העז לדבר ורק לחש לאחיו : "מכיר אתה את תכונתו של מאת בנו של מאתונוי . דברים שנאמרים בכל מקום , אף אם בקול נמוך מאוד , באה הרוח ונושאת אותם אליו . " גואיךיון , שהיה מכשף בעצמו , ניחש מייד כי אחיו עורג לבתולה המחזיקה בחיקה את רגליו של מאת . "התעודד אחי , " אמר לו , "הנערה תהיה לך , גם אם יהיה צורך לשם כך לקו...
אל הספר