בשנה השלישית , עריין לא קם למלך יורש . אצילי הממלכה הצרו על כך ששליטם האהוב נותר ללא יורש . באו אליו ואמרו לו : "אין אתה צעיר עוד , עליך למהר ולקחת לך אשה אחרת שתלד לך בן . המצב הנוכחי אינו נסבל . " "דברי טעם דיברתם , " ענה להם פואיל , "תנו לי שנה נוספת , נמתין יחדיו ונראה כיצד ייפול דבר . והיה אם לאחר מכן לא ישתנה המצב , אעשה ככל שתאמרו לי . " הסכימו האצילים , ועוד בטרם נקפה שנה אחת נולד לפואיל בן . בארמון אךבךת ' ילדה ריאנון את בנה , ובאותו הלילה , בעת שנרדמה , הובאו אל חדרה שש נשים לשמור אותה ואת הרך הנולד . לקראת חצות נרדמו גם בנות הלוויה . כשהתעוררו , ניגשו בבהלה אל עריסת התינוק ולא מצאו אותו שם . "נכון לנו מוות בתלייה , " ייללו כמה מן הנשים , "נקמת הילד תהיה עלינו . האם לא נוכל למצוא עצה "? " יש עצה , " אמרה אחת מהן " , הקשיבו לי . כאן בקירבת מקום ישנה צבייה ולה גורים רבים . עלינו לשחוט כמה מן הגורים ולמרוח את דמם על פניה וידיה של ריאנון ולהניח את העצמות לפניה . אז נוכל לטעון שהיא עצמה טרפה את בנה , ומילתה לא תעמוד לה מול זו של שש נשים . " עם בוקר התעוררה המלכה וביקשה לראות את בנ...
אל הספר