הספרות הוולשית , כמו זו האירית , התקיימה מראשיתה במסורות שבעל פה ונמסרה מדור לדור על ידי הבארדים והמשוררים . השירה הוולשית עשירה , והיא מן העתיקות הקיימות בשפה וךנקולרית ( מקומית . ( בכתבי היר ששרדו יש עדויות לקיומם של שני משוררים גדולים , טאלייסין ואבירין , שחיו במאה השישית וחיברו שירי הלל למלכים וגיבורים היסטוריים . ראשיתה של הפרוזה בספרות הוולשית מיוחסת למספרי הסיפורים ( קיפרואיר - בוולשית : מספר , מדריך , ( שהיו בעלי מעמד מיוחד כמשמרי החוכמה והידע המסורתי . במשך מאות שנים התמחו בהופעות בחצרות מלכים , שם סיפרו סיפורים קלטים עתיקים . מוסד מספרי הסיפורים נעלם מן הנוף בוויילס מעט לפני שהסיפורים עצמם הועלו על הכתב , בערך במאה ה ו . 1 מעט מן המוטיבים בסיפורים הוולשים מזכירים מוטיבים מן המיתולוגיה האירית , דבר המעיד אולי על מקורות משותפים . אך לאורך השנים התפתחו בספרות הוולשית קווי אופי מיוחדים , בעלי מאפיינים קלטיים ברורים . למרות שהועלתה על הכתב בימי הביניים , זו אינה ספרות ימי ביניימית במהותה . השפעות אנגליות ונורמניות לא הצליחו לשנות את המבנה הבסיסי שלה . בהשוואה למיתולוגיות אחרות , ה...
אל הספר