בימי קדם , כשהשמים אך הופרדו מן הארץ , כאשר התרחש הקציר הראשון ולראשונה נאכלה שעורה , כשאך נקבעו קווי הגבול ואבניהם הונחו , כשהסכרים והתעלות הותקנו ובארות נחפרו לעומק , כשקרקעיתו של הפרת , הנהר השופע של ארך , החלה לנבוע , כשהמלוכה בארך נודעה לתהילה ושרביט ניצחונה הונף בכל קרב , כשכל "שחורי הראש , " תושבי ארץ שומר , התברכו באריכות ימים והיו מגישים כמנחה למלכם , אנמךכר , את עיזי ההר שפרסותיהן הולמות בעוז ואת איילי ההרים יפי הקרניים -- באותם ימים , הפנה המלך אנמךכר את שרביטו באיום כלפי העיר אךתה אשר סירבה לסור למרותו . הוא ביקש לצאת למלחמה נגדה , להרוס אותה ולהכניעה ולפיכך החל בגיוס בני עירו . הכרוז השמיע את קול הקרן ברחבי העיר , וכל מגויסי ארך התייצבו לפני אנמךכר כעורבים שחורים המתגודדים סביב זרעונים משובחים . כל איש נתן לרעהו את האות , והמסע יצא אל הדרך . המלך צעד בראש , וצבאו אחריו . הלוחמים כיסו את פני האדמה כערפילים כבדים , והאבק הסמיך שהקימו בלכתם הסתחרר מעלה , עד לשמים . צבא ארך הצועד נראה בשיטפון זורם , כעננים רבים נעים בשמים , חמישה ימים הלכו במסע מפרך , ורק ביום השישי רחצו . ביו...
אל הספר