בימים הרחוקים , בטרם נוצרו הנחש והעקרב , הצבוע והאריה , הכלב והזאב , וגם אימה ופחד עוד לא היו - באותם ימים עוד לא קמו יריבים בקרב האנושות . ארץ שובור , ארץ חמך , ארץ שומר , ארץ אכד וארץ האמוךי - כולן דיברו בלשון אחת לפני מלך האלים אנליל . באותם ימים , לפני שאנכי , אל החוכמה והכשפים , שינה את הלשונות בפי האנשים , שפעה העיר ארך כל טוב . בכל שנה גאו מי התעלות הסמוכות לעיר בשיטפונות ברכה מלאים קרפיונים והגשמים הצמיחו יבול . אז נבנה מקדש לכבוד אלת העיר איננה . אך זהב , כסף , נחושת , בדיל ואבני ספיר לא היו בארך , וכיוון שהמסחר טרם הומצא , לא היה מי שיביא את המתכות היקרות ואת האבנים הטובות ממחצביהן שבהרים הרחוקים אל ארך . העיר אךתה הרחוקה , שמעבר להרים , התברכה במחצבי אבנים טובות , בזהב ובכסף . גם בעיר זו עבדו התושבים את האלה איננה . מלכם שם על ראשו כתר זהב שהוקדש לאיננה , והם ראו בה את מגינתם . אך האלה איננה העדיפה את ארך ואת מלכה אנמךכר על פני אךתה ומלכה : בצורת שררה באךתה מזה זמן . יום אחד , פנה אנמךכר מלך ארך אל האלה איננה ואמר : "הו איננה הטהורה ! מי ייתן וארתה תעבד נא זהב וכסף למען ארך ...
אל הספר