פעם בא כלי הנשק האלוהי שתר אל אדונו , האל נינוךתה , ואמר לו : "הו אדון , אשר דברו לא ישוב ריקם ! השמים הזריעו את הארץ , ומפלצת איומה שאינה יודעת פחד נולדה להם - היצור אסג ! אסג זה ינק את עוצמת חלב האם אף שלא היתה לו מינקת . נער צעיר הוא , ופניו לא יידעו בושה ! בחור שחצן הוא , הגאה בכוחו ! הוא לא התחנך כלל אצל אב - הוא רוצח שבא מן ההרים ! הוא צמח כשן של כריש והוליד צאצאים רבים בהרים . כל הצמחים יחד הכתירו אותו כמלכם , והוא מתהלך ביניהם כשור הבר ואף נושא את קרניו ! גם כל האבנים התייצבו לצידו : אבן השו , אבן הסנגכל , אבן האסי , אבן האוסיאום , אבן הכגינה , ואבן הבהט הגיבורה - כולן החלו לתקוף למענו ערים וארצות ! מפני עוצמתו נכנעו לפניו אלי אותן ערים וארצות ! וגם עתה אין הוא יושב חםר מעש : הוא הקים לו במה ! נינוךתה , מלכי , הוא החל לשפוט את הארץ כמוך ! מפחיד הוא עד מאוד והילת אימתו מעוררת פלצות ! מי יוכל לעמוד בפני אימתו ? לפני זעמו מי יוכל לפעול ? בצר להם נושאים ההרים אליו את עיניהם ומובילים אליו את מנחותיהם , אך הם פונים עתה אליך , הו נינוךתה , לעוצמתך האדירה הם מייחלים ומבקשים את ישועתך !...
אל הספר