היה היתה בארץ שומר עיר ושמה ניפור . ובניפור בהר אשר מימיו טהורים , באר מים מתוקים כדבש , שדות רבים , ונמל לאוניות נושאות יין . בעיר חיו בחור צעיר , הלא הוא האל אנליל , בחורה צעירה , הלא היא האלה נינליל , ואישה זקנה , הלא היא האלה נו-נברשגונו , אמה של נינליל . יום אחד יעצה נונבךשגונו הזקנה לנינליל בתה : "אל תרחצי בנהר , נינליל , ואל תלכי על שפתו ! אנליל יפה העיניים נמצא שם . אם יראה אותך , מייד ירצה לנשק לך ולשכב איתך ! הוא ישמח להערות את זרע תאוותו אל תוך רחמך , ואז יעזוב אותך " ! אך נינליל הצעירה לא שעתה לעצת אמה החכמה וירדה אל הנהר . היא רחצה בו והלכה על שפתו . ראה אותה אנליל מעבר לנהר וקרא לעברה : "רוצה אני לשכב עימך " ! קראה נינליל : "ערוותי קטנה , וטרם ידעה הריון ! שפתי קטנות , וטרם ידעו נשיקה ! אם ייוודע הדבר לאמי , היא תכה בי בידי , ואם ייוודע הדבר לאבי , הוא ירדוף אותי ! אבל איש לא ימנע ממני לספר את הדבר לחברתי " ... קרא אנליל לעוזרו נוסכו : "נוסכו , משרתי " ! " לשירותך " ! ענה נוסכו . "מה בפיך " ? " רואה אתה את הבחורה היפה הזו ? זוהי נינליל , והיא טרם נשקה לאיש וטרם שכבה עם אי...
אל הספר