פעם עמד אנכי , אל החוכמה ומי התהום , לפני אסיפת האלים והילל את עצמו : "אבי , אן , מלך השמים , הגדיל את שמי בשמים ובארץ ; אחי הגדול , אנליל , מלך הארצות , אסף את כל החוקים האלוהיים ואת כל האומנויות והפקיד אותם בידי ! אני סערה גדולה המתרוממת מעל הארץ ! אני אדון הארץ ! אני המפקח על כל השליטים , אבי כל הארצות . אני אחיהם הגדול של כל האלים . אני החוכמה והתבונה של כל הארצות . אני יושב על כס המשפט יחד עם אן , מלכי . יחד עם אנליל , אני קובע גורל טוב לארץ . ראש וראשון אני לכל האלים " ! ענו לו האלים : "הו אדון , המפקח על כל האומנויות , המחליט החלטות טובות , תהילה לך ! תהילה לאנכי " ! המשיך אנכי להלל את עצמו : "למוצא פי נבנים דירים , רפתות מוקפות בגדר . אך אקרב אל השמים , וכבר מטר שפע יירד ארצה . אך אקרב אל הארץ , וכבר יימלאו הנהרות שטפונות ברכה מלאים קרפיונים . אך אקרב אל שדות הירק , וכבר ייערם היבול ! מקדשי בנוי מעל בריכת מים שבה משתעשעים דגים בין אצות הדבש וקרפיונים מנופפים בזנבותיהם בין הקנים . במקדשי מהללים אותי כל הכוהנים והכוהנות . לכבודי הם מטהרים את המקדש ולמעני הם שרים מזמורים ולחשים . ...
אל הספר