הדיון בתיאוריה הכלכלית במונופול נוטה להתרכז מעצם טבעו בפירמה הבודדת בענף . המונופול הוא מובהק ופשוט , והרווח העודף שהוא משיג ניתן להגדרה ולחישוב . יותר קשה לעסוק בחברות גדולות אשר נתח השוק שלהן בכל ענ ף אינו מספיק לצורך הגדרתן כמונופול על-פ י התיאוריה הקלאסית , אך בהיותן דומיננטיות במספר תחומים משלימים ה ן עשוי ות להשיג כוח עודף . מערכת יחסי הגומלין בכלכלה אינה רק בעלת אופי של חברה מול צרכנים . קיימים סוגי צרכנים שונים כגון צרכנים סופיים לעומת צרכני ביניים ; קיימים סוגי ספקים שונים כגון ספקי תשומות , ספקי אשראי , עובדים , ושאר גורמים הנמצאים באינטראקציה עם הגוף העסקי . מציאות שבה לגוף עסקי בודד יש אחזקה של כ- 10 % מהפעילות המשקית , או מציאות שבה לגוף מסויים יש אחזקות מהותיות במספר ענפים מרכזיים כגון חברות תקשורת , נדל" ן מסחרי , ביטוח , שוק ההון , אנרגיה וכיוב , ' אחזקות הממקמות אותו כשחקן מרכזי בכל אחד מהענפים , מציאות זו בהחלט יכול ה לייצר כוח עודף בין אם הוא מונופוליסטי או מונופסוניסטי , או למעשה קרטל רוחבי . דבר זה מאפשר ניצול כוח מצרפי של מספר חברות בקבוצה ביחס לספקים מסוי מים , ה...
אל הספר