פרק טו

רבותינו במדרשיהם הוציאו ' כתובים רבים לכוונות שונות , לא על דעת שהן אמיתת פירושיהם , אבל להרבות לימודים ולתת גם כן להם זיכרון , עם מונח קיים שאינם יוצאים מדי פשוטם - ובכן כל המקשה מן הפשט למדרש או יאמין המדרש פשט הנו מייחס אליהם מה שלא דימו . ויותר קושי אשר בדבריהם ז"ל על שבח האגדות כאשר שם החכם האלהי רבי יהודה הלוי נ " ע בפי המלך הכוזרי , סוף מאמר ג' , לשאול כמשתומם על אנשי בית שני , איך מסיפורי נחמיה 'וימצאו כתוב בתורה ' ' , ונמצא כתוב בו ' , נראה שלא ירעו אפילו את הנגלות בתורתנו , שם כמו כן בפיו להתפלא על חכמי הגמרא , איך יוציאו כתובים הרבה מפשוטן אל פנים שהשכל יכחישם כרגע . " ובפי החבר המתווכח שם שם לו תשובה ניצחת , והיא להכריח " ממה שנתבונן בחיפוש המקומות זולת הנזכרים , כי אנשי בית שני ההמה ידעו את התורה יותר ממה שידענוה אנחנו , וכן שחכמי הגמרא היו דקי העיון בדברים סתומים מאוד , אשר בהשכל וטוב טעם גילו בהם פירושים נפלאים וישרים למוצאי דעת . כי על כן , מוכרחים אנחנו מן המקומות הזולתיים 1 פירשו . 2 אסמכתא . 3 יחד עם ההנחה הבלתי מעורערת . 4 יאמין שדברי המדרש הם פשט . 5 וייפתר . 6 במס...  אל הספר