מבוא

סימן ההיכר של הסטירה הוא ביקורת שנונה וסרקסטית שמעוררת לעג וגיחוך . הסטיריקנים , המשמיעים בדרך עקיפה זו את דעתם שלהם , כוונתם מן הסתם להשפיע על קהלם ולחנך אותו . כדי להיות אמינים עליהם לדבר על עובדות של ממש , על תופעות מוכרות ועל דמויות ידועות ( גם אם אינן בנות זמנן ) אך בהגזמה יתרה שמעוררת גיחוך . תמונת המציאות שהסטיריקנים מציירים היא מעין בבואה בראי עקום שמשנה את צורותיה ואת ממדיה של התמונה . היסודות האלה מצויים במידות משתנות אצל הסטיריקנים הרומיים . את השוני בין הסטיריקנים האלה אפשר לתלות בתפיסתם את המושג סטירה , בסטיריקן ששימש להם מודל לחיקוי , בנסיבות החברתיות והפוליטיות של חייהם , ובאופיים . מבחינות מסוימות , הסטירות של סטיריקנים רומיים אחדים קרובות ברוחן לרוח הקומדיות של אריסטופאנס , נציגה המובהק של הקומדיה היוונית הקדומה , ובייחוד בגלל אופיין התוקפני והסרקסטי ועיסוקן בבעיות פוליטיות , חברתיות , אתיות וספרותיות . אבל יש שאיננו מוצאים בדברי הסטיריקנים הרומיים לעג , אלא ביקורת אישית או דרשה בענייני מוסר . הסיבה לכך היא שהם אימצו את כלליה של סוגה שונה במקצת - כמו בסטירות של הוראטיו...  אל הספר