אנשים רבים בארצנו , צעירים ומבוגרים כאחד , שקועים כיום במין ניהיליזמוס . הנה תתארו לכם חברה קטנה , שבה ראש המדברים הוא ליצן . תכונתו האופיינית ביותר - היא החוצפה . כדי להיראות חריף יותר וככל האפשר , מעניין יותר , הוא בוחר לו איש שקט וצנוע ושם אותו ללעג ולקלס , קוטע כל אחד באמצע דבריו , מסרס את דיבורו של חברו ומתחיל להתחכם , והוא עצמו צוחק מבדיחותיו הוא יותר משצוחקים מהן האחרים . ויש עוד טיפוס אחר - המחייך . על פניו צחוק הבוז והביטול הגמור לכל קודש וחול , הוא מתגנדר בז'סטה של אירוניה זולה , כל האנשים בעיניו הם אך ורק בטלנים או מוקיונים , והוא "מצפצף" על "שטויות" ועל "בלופים . " ומשונה הדבר : הלוא ספרותנו , השירה הצעירה שלנו והעיתונות , שבה בפרט נתברכנו - להן טון כבד והיפר רציני . קשה פה למצוא אף שמץ של הומור ובת קול של צחוק . אתה עומד נבהל בפני העניינים , העומדים ברומו של העולם , והפובליצסטן מתפלסף כדרכו , כרוחו הטובה עליו . נסתתם מעיין הבדיחה מישראל , כבה הברק . הניהיליזם של דורנו - במה יסודו ? מקורו בחוסר הכבוד של האדם כלפי עצמו , ברגש נחיתות איום , המחפש לו מוצא והתגלות . ומי יודע אם...
אל הספר