איגרת זו היא תשובתו של ר' שניאור זלמן לחסידי וילנא' שביקשוהו לבוא לעירם לשם עשיית שלום עם המתנגדים על ידי עריכת ויכוח עם הצד שכנגד או מסירת הדבר להכרעת בוררים . חסידי וילנא פנו אליו בבקשה זו בעצם המלחמה הגדולה שהוכרזה עליהם' לאחר שיצאה איגרת הגר'יא מיום י"א בתשרי תקנ"ז . רש"ז באיגרתו זו מסביר לאנשי שלומו בווילנא' שאין טעם לוויכוח עם הגר"א מטעמים אלה : ( א ) כבר נעשו נםיונות מצדו להתווכח עם הגר"א' והאחרון דחה אותו : ( ב ) הגר"א לא ישנה את דעתו על החסידים גם אם ייערך ויכוח , 'כי כבר נחלט הענין אצלו בהחלט גמור ; ' ( ג ) אין טעם לוויכוח כיוון שהגר"א 'אינו מאמין בקבלת האר"י ז"ל בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל « ' ואילו עניין 'העלאת ניצוצין מהקליפות' שמובא בספרי החסידות ובמיוחד בספרו 'תניא' 'לא נזכר אלא בקבלת האר"י ז"ל' ' לכן 'מי שאינו מאמין באיזה דבר לא אדון הוא בדבר זה לדון ולהכריע ! ' ( ד ) גם בוררות של 'ב' אנשים חשובים שיהיו מכריעים הדין' לא תעזור כאן בהרבה' כי הבורר מצד המתנגדים , גם אם יכיר בצדקת החסידים יחשוש להביע את דעתו , בי 'אין במדינת ליטא מי שירום לבבו שלא לבטל דעתו מפני דעת הגאון...
אל הספר