לקראת סיום החלק האסתטי של הביקורת השלישית , במסגרת הדיון בדיאלקטיקה של כוח השיפוט האסתטי , הכתוב שב אל שאלת הכלליות וההכרחיות של משפט הטעם . אפיוני הכלליות וההכרחיות של היפה הורו על מעין יכולת תקשורת סובייקטיבית כללית של התודעה . תקשורת אשר , משום אפיונה הסובייקטיבי , בהכרח אינה נישאת על ידי האמצעים האובייקטיביים של התודעה בראש ובראשונה , השכל ומושגיו . ה'חוש הכולל' אמור לציין יכולת התקשרות סובייקטיבית המאפשרת הנאה אסתטית על פי תנאי הכמות והאיכות . ללא הנחת יכולת זו מאבד משפט הטעם את איכותו האסתטית . כפי שהוכח לעיל , יכולת תקשורת ביךסובייקטיבית מונחת לא רק ביסוד משפט הטעם , אלא אף ביסוד האיכות התקשורתית של ההכרה בכלל . למרות הקדימות המתחייבת של החוש הכולל ביחס להכרה בכלל ולהנאה האסתטית בפרט , נותרה דמות חוש זה מעורפלת לא במעט . מהו בדיוק , במונחי הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית , אותו חוש כולל ? מה יחסו אל המציאות האמפירית ? האם החוש הכולל הוא עיקר מכונן של הניסיון , או שמא עיקר מכוון אשר יסודו בתבונה ? כל עוד התמקד הדיון בניתוח היפה למרכיביו האסתטיים , די היה בהצגת החוש הכולל כדרישה גרידא לא...
אל הספר