היטהרות התודעה מיסוד התאווה הושגה כבר באפיון הראשון של היפה — האפיון האיכותי אשר חייב את התודעה לוותר על כל אינטרס , בכלל זה אף על אינטרס התאווה . אולם , בעקבות שלושת האפיונים הנוספים , ובמיוחד על סמך אפיון היחס , דומה כי היפה ראוי לשמש לא רק כנדבך ארכיטקטוני , כאמצעי עזר במסגרת המטלה השיטתית , אלא אף כגולת הכותרת של המסע הארוטי , כתכלית הגבוהה ביותר של התודעה . היפה , בהצלחתו לשחרר את התודעה , בנוכחותה האמפירית , מכל נתון חושני ; להעמידה מול צורניותה הטהורה בפני עצמה ולהאירה כתודעה כללית , עלול להשכיח מלב את המטלה המוסרית . המטלה המוסרית תבעה מן הסובייקט בחייו הפיזיים , להיאבק , ללא כל סיוע מן החוץ , ביצריו , בנטיות טבע רצונו , תוך התגברות מתמדת על שפע ההנאות אשר מספק עולם החושים . בתמורה לא זוכה האדם המוסרי בכל גמול מיידי . המוסר רואה לנגד עיניו אך את הנצח כמצב בו יבוא האדם על שכרו המלא . בעולם החושים , בחיים הפיזיים , נגזרת על האדם המוסרי בדידות המאבק המתמיד בטבע . לעומת זאת , נראה כי היפה מציע לאדם את הטוב שבעולמות — הגשמה מיידית של המטרה הארוטית . הגשמה לא בדרך העמל המוסרי , אלא ד...
אל הספר