4. התבונה הטהורה ביחסה להיסטוריה

הפשר הארוטי תכליתי קבע מלכתחילה את התודעה כמצויה לא במצב השלמות הצורנית אלא במצב החוסר החומרי . חוסר המעורר בנושאו תנועה ארוטית אל הגשמת השלמות התכליתית . הממד הדינמי בתודעה הארוטית מסייע לכאורה להשתלבותה במסגרת הדינמיות ההיסטורית . עמדת הביקורת בשאלת שיוך התנועה התכליתית של התודעה לתנועה ההיסטורית של הרוח מתבררת מתוך יחסה לתולדות הפילוסופיה בכלל . יחס הביקורת לתולדות הפילוסופיה נקבע כבר בהקדמה לביקורת התבונה הטהורה . עמדה זו חוזרת ונשנית בפרק הסיום לאותה ביקורת . פרק הסיום רומז בכותרתו : תולדות התבונה הטהורה , על זיקת התבונה הטהורה אל המסגרת ההיסטורית של תולדות הרוח . ניתן היה לצפות כי פרק קצרצר זה אכן ישייך את הביקורת לתהליך ההתפתחות ההיסטורית של ההגות הפילוסופית . עיון זהיר בפרק עצמו מניב מסקנות שונות לחלוטין . תנועת ההתפתחות ההיסטורית של התבונה הטהורה היתה חייבת להשתקף בשיטות הפילוסופיות השונות , המממשות רצף התנועה של התבונה הטהורה . אולם הביקורת , בסקירה תמציתית לתולדות התבונה הטהורה , אינה מוצאת כל סימן להתפתחות מעין זו . במקום תנועת התפתחות רציפה ובטוחה מתגלות תנועות נטולות משמע...  אל הספר
מוסד ביאליק