השימוש המעשי בתבונה , אשר אמור לתפוס את מקום השימוש העיוני במסע התכליתי של התודעה , עולה לדיון בביקורת השנייה ' ביקורת התבונה המעשית , המציגה כידוע את תורת המוסר הביקורתית . על הפשר הארוטי מוטל לקשר את תורת המוסר עם המגמה התכליתית הכוללת של התודעה . אולם , קודם לכן , תוצגנה הנחות מקובלות ביחס לתורת המוסר בכלל . תורות המוסר השונות מניחות יכולת מושאן לפעול על פי כללים רצוניים , כלומר מתוך סיבתיות אשר אינה מוכתבת מן המכניזם הטבעי . על סמך יכולת זו מציעות תורות המוסר לבחירה כללים הראויים , לדעתן , להנחות את הפעולה הרצונית — הכללים המוסריים . סביר להניח כי אף עניינה של ביקורת התבונה 83 שם , עמ' . 322 המעשית , כתורת מוסר , בהצגת כללי ההתנהגות המוסריים למעשים הרצוניים במציאות האמפירית . ברוח זו , התבונה המעשית היא התבונה העומדת ביסוד המעשים הרצוניים במציאות האמפירית . אם אכן זו המשמעות האמתית של מעש התבונה יקשה על הפשר הארוטי לגייס את תחום המוסר לשירותו . איזה שימוש תכליתי עשוי האינטרס הארוטי לעשות ביכולת אשר עניינה המוצהר מופנה לעיצוב המציאות האמפירית ? דומה כי התחום המוסרי , במובנו זה , נוג...
אל הספר